״ויחן שם ישראל״ חטיבה אחת, לב אחד

ישראל הישנה

השנה היא שנת 2000 (תשס"א), ואני מוצא את עצמי לראשונה בחיי בתוך פער חברתי עמוק. בשנים שלפני כן עברתי בין שתי ישיבות תיכוניות-חרדיות, וכאשר סיימתי בקיץ של תש"ס את לימודיי בישיבה התיכונית 'נהורא', נקלעתי לסיטואציה מורכבת. שמי לא עבר בצורה תקינה דרך 'ועד הישיבות', הגוף שהיה אמון על הסדרת המעמד של עולם התורה מול רשויות הגיוס. התוצאה לא איחרה לבוא: צו גיוס.

התגובה הראשונית שלי היתה תדהמה מוחלטת: "מה לי ולצו גיוס?!" השאיפה שלי היתה ברורה וטבעית, להיות בחור ישיבה נורמטיבי, בדיוק כמו כל החברים שלי (אמנם חלק מבני כיתתי ב'נהורא' המשיכו למסלולי הסדר, כי היו מזרוחניקער'ס, בעוד עבורנו הישיבישער'ס המציאות הייתה שונה לחלוטין).

מי היה יכול לדמיין אז, באותם ימים רחוקים, שדור אחד בלבד קדימה, המעגל ייסגר בצורה כל כך עוצמתית בתוך הבית שלי עצמי?

באותה תקופה, המושג של מסלולי גיוס מותאמים לציבור החרדי כמעט ולא היה קיים בשטח. פעל אז מסלול בודד וראשוני, 'הנח"ל החרדי', שהוקם כשנה קודם לכן (1999). מבחינה צבאית הוא אמנם הוכיח את עצמו כאיכותי, אך בעולם הישיבות החרדי של אז התייחסו אליו בחשדנות רבה, והאווירה הכללית הייתה ש "אולי זה נח"ל, אבל חרדי זה ממש לא".

לא אלאה אתכם בכל הגלגולים של אותם ימים. בשורה התחתונה, לאחר שנת דחייה על בסיס מעמד 'תורתו אומנותו' והתייצבות מול ועדת אי-התאמה בבקו"ם, שוחררתי משירות צבאי עם פרופיל מלא.

אני מספר את זה מפני שבאותם ימים, המערכת פשוט לא הציעה מענה מותאם. לא היתה לנו אפילו "הווה אמינא" לשרת, מכיוון שצה"ל לא היה ערוך בשום רמה לקלוט בחורים מהמגזר מבלי שהדבר יחייב אותם לוותר על זהותם ועל ערכיהם. הרעיון עצמו היה רחוק לחלוטין מהתודעה שלנו. החרדי הממוצע שבכל זאת הגיע אז לצבא, שובץ בדרך כלל בתפקידים עורפיים חסרי משמעות אמיתית, רק כדי לצאת ידי חובה ולזכות באפשרות החוקית להשתלב בשוק העבודה. וזהו. המערכת והמגזר חיו בשני קווים מקבילים שלעולם אינם נפגשים.

ישראל החדשה

השנה היא 2023 ואין צורך להכביר במילים על מה שהתחולל כאן.

שבר עמוק, כאוס, כאב שאינו מרפה ותדהמה קולקטיבית.

אך מתוך התהום הזו, צמח ועלה משהו חדש: רצון עז ובלתי מתפשר לקום, לקחת אחריות ולעשות מעשה.

בשני העשורים שחלפו מאז היותי אותו נער בבקו"ם, העולם החרדי והחברה הישראלית עברו תהליכי עומק מואצים. השבר של אוקטובר זיקק את ההבנה שאי אפשר עוד לעמוד מנגד, והציף את הצורך האמיתי בחיבור. לשמחתי הרבה, במסגרת עבודתי בעולם הפרסום, זכיתי לקחת חלק פעיל בשיווק ובליווי של מגוון מסגרות וארגונים המתמקדים בגיוס ובשירות מותאם אישית לציבור החרדי. בתחילה, רוב המאמצים התרכזו במסלולים מקצועיים וטכנולוגיים, חממות טכנולוגיות ותפקידי עורף איכותיים. העשייה הקרבית עדיין לא היתה מגובשת לכדי מענה שלם ומדויק כי היא לא יכלה להציע סביבה מוגנת והרמטית עבור בחור שמגיע מבית חרדי ומבקש לשמור על הערכים היקרים לו, להוריו ולסביבתו הקהילתית והחברתית.

ואז הגיעה נקודת המפנה הדרמטית: חטיבת חשמונאים.

זו כבר לא עוד פשרה או פתרון בדיעבד. הפעם זו חטיבה שנבנתה מהיסוד כמסלול בוטיק יוקרתי, המשלב גאוות יחידה עצומה עם סטנדרטים מקצועיים ומבצעיים מהמעלה הראשונה. המבנה המוקפד של חטיבת חשמונאים מתבטא בסנכרון מוחלט ובלתי מתפשר בין עולם הרוח לעולם המעשה: לו"ז מבצעי קשוח ואימוני עילית שזורים באופן מובנה וטבעי עם זמני תפילות קבועים במניין, זמני לימודי קודש יומיים, והקפדה הלכתית מחמירה בכל פרט ופרט בבסיס ובשטח.

ופתאום, הכל נשמע ונראה הגיוני לחלוטין. כן, בחור שמגיע מבית חרדי, שהתחנך על ברכי הערכים המקודשים לנו ומאמין בדרך, אך מרגיש שאינו מוצא את מקומו המדויק בין כותלי הישיבה, כבר אינו צריך לכלות את זמנו לשווא. יש לו מענה אקסקלוסיבי ומותאם. הוא יכול להתגייס לשירות קרבי, משמעותי, בחוד החנית של צה"ל, מבלי להקריב דבר מזהותו החרדית. להיכנס חרדי ולצאת חרדי, עם פז"ם של לוחם ברמה הגבוהה ביותר. שילוב אמיתי וחי של "ספרא וסייפא" ברמה שבעבר יכולנו רק לחלום עליה.

יחד שבטי ישראל

במעמד קבלת התורה על הר סיני נכתב: "ויחן שם ישראל". רש"י, במילים קצרות וברורות מפרש: "כאיש אחד בלב אחד".

עם ישראל היה חלוק בדעותיו לאורך כל הדורות, לפני הר סיני וגם אחריו, בכל אחת מתחנות החנייה הרבות במדבר. אך ברגע שמקבלים את דעת ה', כשיש בהירות לגבי המטרה העליונה המשותפת ויוצרים עבורה את התשתית הנכונה, כל החלקים כולם מתחברים ליחידה אורגנית אחת. אין עוד מחיצות, אין מחלוקות שמפרידות, אלא יש לב אחד, פועם, חזק ומאוחד.

להבדיל, חטיבת חשמונאים מעניקה בדיוק את התחושה הזו: אחידות, לכידות עמוקה, ולב פועם אחד. כך מתוך העוצמה המשותפת הזו, מתוך כבוד הדדי מוחלט לזהות הייחודית ולצרכים הרוחניים, אפשר לחולל שינוי אמיתי וליצור חיבור של אמת מעל לכל המחלוקות. זו החטיבה הראשונה אי פעם בתולדות צה"ל שחקקה על דגלה את "יראת השמיים" כערך המוביל והמרכזי שלה, מבלי להתנצל ומתוך גאווה מגזרית ואישית עצומה.

ממש לפני זמן קצר, המעגל האישי שלי נסגר במלואו. כשזכינו אשתי ואני ללוות בהתרגשות יהודית-חרדית-ישראלית את הבן שלנו שהתגייס לשירות בחטיבת חשמונאים במחזור החמישי של החטיבה.

בני האהוב, נותר לי רק לאחל לך, ולכל חבריך ליראת ה' ולנשק, ה' עמכם גיבורי החיל!