המלחמה האחרונה של משה, מלחמת התגמול במדיין
הדרך היחידה בה ניתן לעצור את מכונת המלחמה הישראלית היא על ידי פגיעה בהגנה הרוחנית, וזאת על ידי סילוק הקדושה מהמחנה חלילה. כמה לקחים.
בסוף חומש במדבר (פינחס ומטות), אנו נפגשים עם הציווי על המלחמה האחרונה של משה רבנו לפני פטירתו, מלחמת הנקם במדין: "צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים וְהִכִּיתֶם אוֹתָם כִּי צֹרְרִים הֵם לָכֶם בְּנִכְלֵיהֶם", ולאחר מכן בפרשת מטות: "נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ". הקדוש ברוך הוא מתנה את פטירתו של משה בהוצאתה לפועל של מלחמה זו, ומכאן שהיא נושאת חשיבות גדולה. כדי להבין את מהותה של מלחמה זו, עלינו לחזור לשרשרת האירועים שהובילה אליה.
כחו הטכנולוגי העוצמתי של בלעם לא עזרה לו. אבל עצתו פגעה ב"הגנה האווירית"
הסיפור מתחיל בפרשת בלק. בלק מלך מואב שוכר את בלעם הרשע במטרה לקלל את ישראל. חז"ל מלמדים אותנו כי בלעם החזיק ב"טכנולוגיה רוחנית" מן המעלה הראשונה; על הפסוק "וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה", דרשו חז"ל: "בישראל לא קם, אבל באומות העולם קם, ואיזה זה בלעם". כמובן, השוואה זו תקפה אך ורק בפן המקצועי והטכנולוגי של השגת נבואה ושליטה בכוחות רוחניים וסגוליים, ולא חלילה במובן המוסרי, הערכי או התורני שבו היה בלעם שפל לחלוטין.
אולם, כל כוחותיו הסגוליים של בלעם לא הועילו לו. פעם אחר פעם הוא ניסה למצוא פרצה בחומת המגן של עם ישראל, להביט בהם מזוויות שונות ולמצוא קללה, אך נכשל. הוא נאלץ להודות ביופיים המוגן: "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל".
כשראה בלעם שכוח רוחני ישיר אינו יכול לפגוע בעם, הוא שינה אסטרטגיה. הוא הבין שאי אפשר להטיל מום במי שאין בו מום, אך ניתן לגרום לו להטיל מום בעצמו. בלעם פיתח את עצתו הנוראה: להחטיא את עם ישראל באמצעות בנות מואב ומדין. בכך, הוא לא נלחם בעם חזיתית, אלא פגע ב"הגנה האווירית" שלהם, בהשגחה האלוהית הסוככת עליהם.
כפי שלמדנו בספר דברים: "כִּי תֵצֵא מַחֲנֶה עַל אֹיְבֶיךָ וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע… כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ". הקדושה במחנה איננה רק המלצה מוסרית או מידה טובה, אלא היא תנאי קיומי ומבצעי מוחלט. היא הדרך היחידה לנצח. כאשר נפרצה חומת הקדושה על ידי עצת בלעם, הוסרה ההגנה השמימית ופרצה המגפה הנוראה שגבתה את חייהם של עשרים וארבעה אלף איש.
מלחמת מדיין וגיוס לוחמים צדיקים
מלחמת מדין, אם כן, אינה מלחמת גבולות קלאסית, אינה מלחמת כיבוש טריטוריאלי ואף לא מלחמת הגנה שגרתית. זוהי מלחמת תגמול ונקם רוחנית, שנועדה לתקן את אותו חרך טומאה שפרץ בלעם בעם ישראל. הקדוש ברוך הוא אינו מוחל על פגיעה בטהרת העם ובהשראת שכינתו במחנה, ולכן נדרש פה תיקון שורשי.
בשל אופייה המיוחד של המלחמה, התורה מציינת חלוקה ייחודית של הכוחות: "אֶלֶף לַמַּטֶּה אֶלֶף לַמַּטֶּה לְכֹל מַטּוֹת יִשְׂרָאֵל". חז"ל ספרי (המובא ברש"י) מדגישים כי הביטוי "לכל מטות ישראל" בא לרבות גם את שבט לוי. אף ששבט לוי בדרך כלל אינו יוצא למלחמות כיבוש הארץ, במלחמה הספציפית הזו, שמטרתה העיקרית היא טיהור ותיקון רוחני מפני הטומאה, ציווה עליהם משה לקחת חלק, אם בלחימה עצמה ואם בנשיאת ארון הברית (כפי שמסביר ה'גור אריה' ובכך מיישב את התמיהה של צירופם של בני לוי וחשבון הי"ב ולא י"ג שהרי היו אפרים ומנשה).
הרמב"ן מעלה שאלה מתבקשת: מדוע נשלחו רק אלף איש מכל שבט, ולא יצא כל העם למערכה כפי שקורה בדרך כלל?
התשובה טמונה בטהרת הלוחמים. מלחמה כנגד שחיתות מוסרית וטומאה אינה יכולה להתנהל על ידי מי שנפגע ממנה בעצמו. מי שנכשל בבנות מואב או הושפע מעצת בלעם, איבד את הזכות הרוחנית לבוא ולתקן את המעוות ולהשית גמול על המדיינים. כדי להילחם במקור הטומאה של מדין, נדרשו דווקא האנשים הקדושים, הטהורים והפרושים ביותר בעם. רק כוח שכולו קדושה מזוקקת יכול היה לצאת, לנצח ולסגור את הפרצה הרוחנית במחנה ישראל.
איך נראית מלחמה קדושה
חז"ל דרשו יותר מזאת, ש"אלף למטה אלף למטה" פירושו שמלבד שנים עשר אלף לוחמים נמסרו עוד "שנים עשר אלף לתפלה… שהיו נמסרין זוגות זה לזה".
אין ניצחון ללא קדושה, אדרבא דווקא צדיקים רשאים להילחם, וגם אין מלחמה ללא תפילה של האלף המקביל, בני הישיבה ועמודי התורה והתפילה.
בס"ד כך הוא במחנה המלחמה אצלנו, אנחנו מצליחים בס"ד שיהיה נקי וקדוש, וקולות התורה והתפילה נשמעים, שהרי גם במלחמה נדרשים אנו על התורה כדברי המלאך ליהושע "עתה באתי" על עסקי תורה.
ובנימה אישית: מכיריי תמיד שומעים ממני כמה אני מלא כולי הודאה על כל רגע שאני זוכה להתלוות לחבורה הנפלאה הזאת של לוחמים בני תורה ויר"ש, חשמונאים אמיתיים. אתם הדוגמא של "אלף למטה", בין אם זה כעת כשאתם בצבא מהי"ב אלף הלוחמים, ובין אם זה מחר כשתחזרו לישיבה ותהיו מהי"ב אלף המקבילים של תפילה ותורה.
