משמעת, אמונה ומסירות
בשבוע שעבר זכיתי להשתתף בטקס ההצהרה של מחזור אייר בחטיבת חשמונאים.
עמדתי שם, מלא בתחושת גאווה וסיפוק, כאשר ראיתי את תלמידיי, בוגרי מכינת "בצוותא", עומדים יחד עם חבריהם לפלוגה מצהירים ומתחייבים להגן על עם ישראל, תוך שמירה קפדנית על אורח החיים החרדי ועל הצביון התורני שאִתּוֹ נכנסו לשירות הצבאי.
לצידם עמדו המשפחות: הורים נרגשים, אחים, חברים ומכרים. כולם באו לראות מקרוב איך נראית ההיסטוריה, איך נראים לוחמים חרדים גאים. לצד ההצהרה והנשק, החזיקו החיילים היקרים קונטרס תורני שנכתב על ידי לוחמי החטיבה עצמם. ובמקום שבו בדרך כלל מסתפקים בנאומים, בחטיבת חשמונאים המשיכו את המסורת המפוארת: סיום מסכת כחלק בלתי נפרד מהטקס.
השבת נקרא את פרשת חוקת: "זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה".
פרשת פרה אדומה פותחת במצווה שהשכל האנושי מתקשה להבין. חז"ל מלמדים אותנו שישנם דברים שאדם מקיים לא מפני שהוא מבין אותם עד תום, אלא מפני שזהו רצון ה'. גם כאשר חייל נכנס לשירות, ובמיוחד ליחידה קרבית, הוא מבין שיהיו דברים שיידרש לעשות אף שאינו מבין את טעמם המלא בשלבי ההתחלה. המפקדים מאתגרים אותו, ובתחילת הטירונות עולה לא פעם השאלה: למה עושים את זה? מה התועלת בכך? אולם עם הזמן, החייל מבין שכדי להיות לוחם מקצועי ומוכן לשדה הקרב, עליו לרכוש משמעת עצמית, אמון מוחלט במפקדיו ויכולת לבצע את המשימה, גם כאשר אינו רואה את התמונה המלאה.
כך גם ברוחניות. הקדוש ברוך הוא מצווה אותנו לקיים מצוות מסוימות גם כאשר איננו מבינים את עומקן. מתוך לימוד, בירור ואמונה, אנו מבינים שהיסוד האמיתי הוא קבלת עול מלכות שמיים ועשיית רצונו באהבה.
עלו והצליחו, לוחמי חטיבת החשמונאים! המשיכו לקדש שם שמיים במעשיכם, בשירותכם ובדוגמה האישית שאתם מציבים לכולנו.
שבת שלום ומבורך!
