המחבל שישב בפיר מתחת לכוחות | הבית הממולכד | הכוח שהותקל | ההשגחה האלוקית ששרתה מעל לראשי הלוחמים • וגם: לימוד התורה והגנה על עם ישראל, ״הֲיֵלְכוּ שְׁנַיִם יַחְדָּו בִּלְתִּי אִם נוֹעָדוּ?״

התקדמנו במעלה ההר, במרכז הכפר הלבנוני שורץ המחבלים, שכבשנו יומיים קודם לכן, מעלינו שריקות של מעוף המרגמות שהגדוד משגר על האויב והנה אנחנו מתקרבים לאיתורים (המבנים) אותם עלינו לכבוש.
רגע לפני הגעתנו, אנחנו חולפים בנקודה הגבוהה ביותר ברכס, אני מביט ימינה תוך כדי ריצה ומהופנט מהמראה המרהיב של העיר צור הנפרשת מתחתינו. מראה שלא אשכח.
בזמן שאנחנו פותחים כמה איתורים, צוות יהלום שאיתנו מפוצץ מסגרת פריצה על איתור עם חשד לפיר מנהרה ומגיע לחקור את הפיר.
הממצא שגילו בלט מיד: כבל דו-גידי שנמתח מתוך הפיר ומוביל לאיתור שצמוד אלינו. מבנה שאנחנו עתידים לפתוח ולהיכנס אליו.
בזמן שהכוח מבין את המשמעות, מתקבל דיווח בקשר, מקצין המודיעין של הגדוד: יושב מחבל במעמקי הפיר, מדווח ששומע את כוח צה"ל מעליו וממתין שייכנסו למבנה הממולכד והוא יפוצץ עליו את המבנה.

מפקד הגדוד דורש סיוע אווירי, חיל האוויר מעדכן אותנו שהפצצה בדרך להטלה ואנחנו מבינים את המשמעות ונסוגים מעבר לטווח בטיחות, לגיזרתה של פלוגה אחרת בגדוד שפועלת במרחב, במרחק בטוח מההטלה.
באותו הרגע שאנחנו מגיעים אל הפלוגה השנייה ומתמקמים בתוך מבנה חרב שכבשו, האדמה רועדת והפעם אנחנו מבינים מהר מאוד שאלו לא פיצוצים ״תקינים״ של כוחותינו. אנחנו שומעים רק את סוף השריקה יחד עם הפיצוץ והפיצוצים קרובים מדי. הם עלינו. אני מביט סביבי והמראה מרהיב ומפעים, הכל סביבנו אש וזיקוקים, אבל אין מרחק בטיחות. לא ליד ולא בערך. הפעם אנחנו המטרה.
התחושות שעלו בליבי, בזמן שגוננתי על ראשי והבית כמעט שקרס עלינו, היו מעורבות ומנוגדות: ״זהו, כאן זה נגמר, לא הספקתי להיפרד מאשתי ומהילדים״.
״טוב, אין זמן לחשוב, עוד רגע יש פה פצועים להציל, אר"ן, צריך לקפוץ!״
אני מרים את ראשי ורואה בעיני רוחי את ההשגחה האלוקית שמגוננת על ראשנו.
בזמן שהכלב של עוקץ שאיתנו השתולל ויילל, זעקות של לוחמים ממסגרות שונות, מחפשים ומוודאים את החברים שלהם ומהר מאוד אנחנו מבינים, היה פה נס!
ההשגחה העליונה תמיד איתנו.
אבל באותו הלילה ראינו אותה בעינינו 3 פעמים.
את מזמור לתודה באותו בוקר שחזרנו לאיתור, אמרתי בכוונה הכי גדולה בחיי.
בימים אלה אני מסיים תעסוקה מבצעית של חודשיים וחצי בקו המגע בדרום לבנון, עם גדוד המילואים שבו אני משרת בשש השנים האחרונות: גדס"ר 551.
אני חוזר לשגרה, לחטיבת חשמונאים אליה הצטרפתי מאז הקמתה ונכנס בחרדת קודש לתפקיד חדש וייחודי: ראש מדור שיווק של חטיבת חשמונאים.

אתגר והזדמנות
ארצנו נמצאת בעיצומה של סערה.
לוחמי מילואים עוזבים את משפחותיהם שוב ושוב, להגן ולהילחם בעד עמנו.
בחורי ישיבות שיושבים בעולמה של תורה ונושאים בעול השמירה הרוחנית במערכה הגורלית, מצויים בחוסר ודאות לגבי גורלם ועתיד עולם התורה.
שני הצדדים מתבוננים ולא מבינים, היאך לא מבינים לליבם ומושיטים יד. העם מקוטב ומפולג. כך נראה…
אבל זו לא האמת.
בתווך מתייצבים בחורים חרדים, יראי שמיים, שגמרו אומר בליבם:
עולם התורה חשוב לנו!
בטחון העם והארץ חשובים לנו לא פחות!
המהפכה שמתרחשת בחטיבה היא אדירה והציבור הרחב לא מודע אליה מספיק. הגיע הזמן שכולם יכירו.
חממה שמורה ורוחנית שמגדלת בני תורה, לוחמים, אריות שיוצאים להגן על יהודים במסירות נפש.
***
מסירות נפש, שרשרת הדורות
אני נזכר בקרוב משפחתי, בחור חרדי, חסיד חב"ד, שעלה לארץ בשנת תשי"ד מברית המועצות ולאחר שסיים את לימודיו בישיבה התגייס לנח"ל מוצנח. בשירות המילואים, שירת בפלס"ר (סיירת) של חטיבה 7, שימש כחבלן וסייר גדודי במהלך מלחמת ששת הימים ובמהלך מלחמת ההתשה, לאחר שנולד בנו, חזר ליחידתו שלחמה בתעלת סואץ ושם נפל על קידוש ה' בעת חילופי אש עם האויב, יחד עם מפקדו.
בשבת לאחר נפילתו הזכיר הרבי מליובאוויטש את שמו בבכי על ״שמסר נפשו על קידוש ה'״ וציין ״ובוודאי שה׳ יקום דמו ויזכה לו ולבניו עד עולם ויזכה לחיי העולם הבא״.
שמו היה ר' אברהם דוד מרוזוב (גולומבוביץ'), הי"ד.
נכדו (בן בנו שנולד זמן קצר קודם נפילתו), הוא לוי מרוזוב, מפקד בגדוד יונתן בחטיבת חשמונאים.
***
לומדי התורה והלוחמים בחזית: גודל ההשפעה מול גודל הזכות
באותה השיחה עמד הרבי מליובאוויטש על הניסים הגדולים שאירעו במלחמה וציין את השתתפותם של לומדי התורה במערכה, כדברי הגמרא:
״אלמלא דוד (שהיה עוסק בתורה), לא עשה יואב מלחמה״, כלומר, זכותו של דוד שלמד ולימד תורה ברבים, עמדה ליואב במלחמותיו של דוד ולאידך ״אלמלא יואב, לא עסק דוד בתורה״, בדומה להשתתפות של לומדי תורה ותומכי תורה, יששכר וזבולון, שההצלחה של זבולון במסחר, היא בזכות תורתו של יששכר ותורתו של יששכר נלמדת בזכות התמיכה של זבולון.
”ועדיין”, אומר הרבי, ”איני יודע מי קדם למי!”
”עד שמצינו בכתוב "שמח זבולון בצאתך ויששכר באוהליך", ש"הקדים זבולון ליששכר", וכפי שרש"י שם מפרש, "שתורתו של יששכר, ע"י זבולון היתה" (על אף שהצלחתו של זבולון במסחר, ע"י תורתו של יששכר היתה)״.
״ומזה מובן גם, שהיוצאים למלחמה קודמים ללומדי תורה (אף שנצחונם במלחמה, הוא בזכות התורה), במכל שכן וקל וחומר מקדימת תומכי תורה:
כגודל מעלתם של תומכי תורה, מצד גודל מעלת מצוות הצדקה (שנותן מיגיע כפו), אין זה דומה כלל וכלל לגודל מעלתם של היוצאים למלחמה, שמשימים נפשם בכפם ומעמידים עצמם בסכנת נפשות בפועל ממש, לעשות מלחמה על יחוד ה' (כלשון הרמב"ם) ובפרט במלחמת מצווה ״עזרת ישראל מיד צר שבא עליהם״ (רמב"ם, הל' מלכים, ה').״
טקטיקה או אסטרטגיה?
הא, למה הדבר דומה?
כשנלחמנו במעלה אותו ההר, ידעו הלוחמים שללא הכיסוי המודיעיני שסיפקו לנו חיילי אגף המודיעין שיושבים במשרד ממוזג במרכז הארץ, אין לנו יכולת להשלים את המשימה ולנצח בקרב.
אותו המידע שנכנס בזמן אמת על בית ממולכד עם מחבל במנהרה, לא היה מגיע לולי מסירותם הבלתי מתפשרת של חיילי אמ"ן שהאזינו לאויב.
המענה שנתנו לכך טייסי חיל האוויר, כמו גם מול המחבלים שתקפו אותנו כמה דק' לאחר מכן, היה קריטי להצלחתנו.
אך האם יש למישהו ספק מי הוא זה ששם נפשו בכפו וראוי לכל השבח על כיבוש אותו הכפר, תוך סיכון חיים עצום?
גם החיילים במשרדים הממוזגים שהשפיעו עמוקות על המערכה וגם הטייסים בתא הטייס ידעו: הקרדיט מגיע ללוחמים בשטח, ששכבו בשיחים, שסחבו משקלים, שרצו תחת אש, סרקו, השמידו וטיהרו את המרחב.

כשחזרנו, לאחר אותו הלילה אמר לי מפקד פלוגה קיבוצניק שהיה איתנו בלחימה, אין לי דרך אחרת להסביר את מה שקרה שם חוץ מנס!
כן, כולנו ראינו בעינינו, זו היתה השגחה אלוקית.
אם יש למישהו ספק, לומדי התורה משפיעים על הנצחון בשדה הקרב הרבה יותר מהחייל בקצה, כי זוהי ההגנה הרוחנית, שמאפשרת את הנצחון הגשמי.
אך, ברור הדבר למי שייכת הזכות הגדולה והייחודית של מסירות הנפש, שאין לאף אחד אחר: לוחמינו המחרפים ומוסרים נפשם בפועל.
וכפי שמסיים הרמב"ם (הנ"ל) גודל שכרם של היוצאים במלחמה: ״כל הנלחם בכל לבו.. ותהיה כוונתו לקדש את השם בלבד, מובטח לו שלא ימצא נזק ולא תגיעהו רעה ויבנה לו בית נכון בישראל ויזכה לו ולבניו עד עולם ויזכה לחיי העולם הבא, שנאמר: "כי עשה יעשה ה' לאדוני בית נאמן כי מלחמות ה' אדוני נלחם ורעה לא תמצא בך וגו' והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלוקיך"״.
